את הפוסט הזה אני כותבת הרבה זמן אחרי שהיה צריך לפרסם אותו. דחיתי את הכתיבה שלו שוב ושוב גם כי אני עמוסת עבודה (וזה מצוין) וגם כי קיוויתי שאם אמתין קצת, משהו בתרבות ההעסקה הישראלית בכלל ובתחום ניהול הקהילות בישראל בפרט ישתנה. לצערי זה לא קורה והחלטתי לכתוב את הפוסט הזה מהמקום המאוד אישי ולפעמים כואב אפילו של מנהלת קהילות בישראל, שמנסה להתפרנס מעסק עצמאי בהגינות, שקיפות ומתן השירות הכי טוב שאני יכולה לתת. בכל זאת – מנהלת קהילות….
מה הקשר לזברות אתם בטח תוהים כבר בשלב הזה. זוכרים את מילות השיר “מי יודע מדוע ולמה, לובשת הזברה פיג’מה…”? אז כשאני אומרת “זברות” אני מתכוונת לעובדים הכי טובים שיכולים להיות – אנשים רגועים, נינוחים, אנשים שהם בסביבה הטבעית שלהם ועושים מה שהם אוהבים. בקיצור – לובשים פיג’מה בכל יום, in their element. כשמדובר בניהול קהילות זה מקבל משמעות חזקה פי כמה וכמה.
ניהול קהילות אמיתי, לפחות לפי התפיסה שלי את התחום, הוא לא ניהול מדיה חברתית בסגנון “שגר ושכח” של פוסטים ולא עשיית רעש חסר משמעות ברשת. זה גם לא שיווק דיגיטלי ויצירת טאבים ואפליקציות בפייסבוק, אלא הבנה אמיתית של קשר אנושי, של צרכי הלקוח, של בניית קהילה, של תקשורת משמעותית ושל יצירת תוכן בעל ערך מוסף אמיתי למי שקורא אותו. איך שלא תסתכלו על זה, גישה כזו דורשת אופי מסוים וראש גדול מאוד. המדיה החברתית היא רק אחד מהכלים והערוצים שמנהל קהילות טוב עושה בהם שימוש. ניהול קהילות אמיתי דורש התמצאות לא רק בכלים של המדיה החברתית אלא הבנה בתחומים משיקים רבים ויכולת ייצור תוכן – כתיבה, עריכה, מידענות, הבנת הנקרא (גם בשפות שאינן עברית)…
נולדתי וגדלתי בישראל וזה תמיד יהיה הבית, אבל אני לא יכולה להתעלם מהשטחיות הפושה בתרבות שלנו. כשהייתי ילדה קטנה היה יותר כבוד הדדי, יותר הקשבה, במכולת יכולנו לקנות בהקפה וכולם גמרו את החודש. זה כבר לא המצב וזה משפיע ישירות על שוק התעסוקה ובתחום כמו ניהול קהילות זה משפיע ישירות על איכות השירות שאפשר לתת. הרי כולם פה מתלוננים השכם והערב על היעדר שירותיות, על חוסר הקשבה, על חוסר תמיכה. בסביבה תרבותית כזו, כשאדם לאדם זאב, כשעסקים ומותגים חושבים ש”שלי הכי גדול” ובאים אל הלקוחות בגישה של take it or leave it, קשה למצוא מקום לניהול קהילות בכלל. יחד עם זאת יותר ויותר חברות מתחילות להבין שאין מנוס משינוי פאזה והפעלה של קהילה סביב המותג/השירות/המוצר שלהן. ועדיין, לא פשוט למצוא מנהלי קהילות כאלה כמו שתיארתי בכלל ובישראל עוד יותר. בכל יום אני שומעת מלקוחות שהתנסו קודם לכן בניהול מדיה חברתית או שירותי שיווק בחברות גדולות ורציניות שזה “לא באמת זה”, שמשהו חסר להם. בעולם הגיימינג (התחום ממנו אני מגיעה במקור) בכלל המצב קשה… חברות רבות בישראל עובדות עם מגייסים מחו”ל שמתמחים בהשמה לתחום הגיימינג בארץ. כן כן, יש חיה כזו והם עושים עבודה מצויינת! אלא מה, כאשר הם מחפשים מנהלי קהילות לחברות המשחקים הישראליות הם נתקלים בחומה בצורה. מצד אחד יש את החברות שמתעקשות לגייס מנהל קהילות in-house. למה? ככה! מצד שני אפשר לספור על יד אחת את מנהלי הקהילות בארץ שבאמת עושים community management ואלה ביניהם שגם יש להם קשר, זיקה או הבנה בתחום הגיימינג הם בכלל בודדים. ואז מה? אז אני שומעת סיפורים (כי ככה זה כשאת אחת ממנהלי הקהילות הבודדים בישראל ואולי היחידה בגיימינג והמגייסים מחו”ל מתחברים אלייך אישית) על חברות שגייסו כבר שלושה או ארבעה “מנהלי קהילה” (אה כן שכחתי – הם גם צריכים לדעת אנגלית ברמת שפת אם ועדיף אם הם יודעים לפחות עוד שפה אחת!) ומפטרים לאחר חודש או חודשיים כי “זה לא זה”.
מנהלי הקהילות האמיתיים שאני מכירה, כמעט כולם פרי לאנסרים. למה? כי המציאות הכלכלית הכריחה אותנו להיות כאלה. כי אם אתה לא חי במרכז אז אתה לא יכול לעבוד כשכיר ולנסוע כל יום (זה לא פינוק, מגיע שלב בחיים של כולם שזה כבר פשוט לא מתאים), כי לעבוד במשרה מלאה (במרכז!) בגיל 40 או 40+ אחרי שיש מאחוריך ניסיון עשיר ואתה מדבר 5 שפות ויש לך גם תואר או שניים ביד ולהרוויח 8000 שקל (ברוטו) במקרה הטוב, זה לא מתאים. ואתם יודעים מה? חיי הפרי לאנס הם לא רעים!! זה טוב לנו, מנהלי הקהילות וזה טוב לכם – אלה שצריכים אותנו.
כל מי שמעסיק עובדים יודע שעלות מעביד גבוהה פי כמה משכר הברוטו של העובד. עובד שכיר גם לוקח חופשה שנתית על חשבונכם וגם ימי מחלה. וגם מחלות ילדים….ואתם משלמים גם על נסיעות, ופנסיה וקרן השתלמות (אני מניחה כאן שאתם כולכם מעסיקים שומרי חוק)… הביטו רגע סביבכם – כמה מהעובדים השכירים שלכם, אלה שאתם משלמים להם משכורת כדי לבוא כל יום למשרד ולשבת שם 9 שעות, יושבים כרגע מול הפייסבוק או משחקים קאנדי קראש?
עכשיו תחשבו עלי, מנהלת קהילות במיקור חוץ העובדת מהבית (כן לפעמים בפיג’מה המגניבה שלי עם העכבר שיש לו גם זנב על החולצה!). אני מתחייבת ללקוח על תכולת עבודה ונפח עבודה מסויים. אני צריכה לעשות את העבודה עליה התחייבתי גם אם כואב לי קצת הראש וגם אם סתם משעמם לי. אתם לא צריכים לשלם לי נסיעות והזמן שהייתי מבלה באוטובוס או ברכבת או בפקק יכול להיות מנוצל לטובת הקהילה שלכם שלא באמת נחה… את הפנסיה שלי אני משלמת בעצמי. גם את קרן ההשתלמות שלי. והכי טוב? אם הקהילה שלכם בארצות הברית היא פעילה בעיקר בשעות שבהן עובד שכיר כבר מזמן הלך הביתה וסגר את המחשב. אני, לעומת זאת, יכולה להתחיל את היום שלי בנחת כמה שעות אחרי שהעובד השכיר שלכם כבר במשרד ועצבני מהפקקים, ולסיים אותו מעט מאוחר יותר כאשר בעצם אני דואגת שהקהילה שלכם לא נשארת בלי מענה ומשוב כמעט בזמן אמת בשעות הפעילות שלה.
פתאום הזברה נשמעת יותר טוב, לא?
יודעים מה עוד? למרות מה שאתם חושבים, לנהל עובד שאתם רואים כל היום מול העיניים זה כאב ראש גדול הרבה יותר ממה שאתם אפילו מדמיינים. אם רק תתנו קצת אמון ותשחררו מעט, תהנו מפירות הרבה יותר טובים. עובד נינוח שנמצא בסביבה הטבעית שלו ועובד בשעות הנוחות שלו פרודוקטיבי הרבה יותר מעובד שמגיע למשרד יום יום, עייף, עצבני, לפעמים משועמם, לפעמים מתוסכל או מודאג מהחתול החולה בבית או הילד החולה שנשאר עם הסבתא…
ניהול זמן של אנשים הוא משהו שהם צריכים לעשות בעצמם. אם אתם מנהלים לעובדים שלכם את הזמן, כל הזמן – משהו שם לא בסדר. תסכימו איתי בוודאי שכולכם מעדיפים עובד שלוקח אחריות ויוזמה, שלא צריך להחזיק לו את היד בכל רגע ולהנחות אותו מה לעשות. נכון? עדיין צריכים ניטור? אין בעיה! בשביל זה המציאו כלי ניהול פרויקטים אונליין וסביבות עבודה משותפות מדהימות כמו campfire, Asana, Trello, skypeHangout וכלי ניהול זמן כמו Time, toggle ואחרים.
ברוכה תהיה החתולה הגדולה בשמיים ואלוהי הגוגל – האינטרנט פתח כל כך הרבה ערוצי תקשורת היום שלא רק שאתם חייבים ניהול קהילה ולא משנה מה אתם עושים, אלא שמנהל הקהילה המעולה והמתאים ביותר עבורכם יכול בכלל להיות מבאר שבע או מחיפה או, רחמנא ליצלן, מחוץ לארץ!
אבל עדיין בישראל 2014 מרבית המעסיקים חוששים מהעסקת עובד במיקור חוץ, גם אם כלכלית זה נכון וגם כאשר ברור להם שהם יכולים ליהנות כך משירות מקיף ורחב של מישהו שיכול לתת הרבה יותר בכישורים ובתכולת עבודה מהעובד השכיר שעושה רק את מה שמשלמים עבורו בשעות שמשלמים עבורן. אולי זה הרגל, אולי זה החשש משינוי, אולי זה החשש שעובד במיקור חוץ לא יהיה נאמן למותג שלכם ולא יבין את התרבות הארגונית שלכם (זה תלוי בכם ובמה שאתם משדרים לו וכמה אתם משתפים איתו פעולה). בכל מקרה זה חבל. ההתעקשות הזו גורמת להפסד גם כספי וגם ערכי לשני הצדדים. יחד עם זאת, כמות העבודה שיש לי וכמות ההנאה שאני מפיקה ממנה גורמים לי לקוות שיש תקווה לשינוי באוויר!
בנימה אופטימית זו, אני מזמינה אתכם לצאת מחוץ לקופסא ולחשוב איך אתם עובדים ממחר עם זברות 🙂
שלכם באהבה,
אלינור (שחוגגת מחר 40 קיצים ונהנית להיות זברה!)
