פודקאסט ניהול קהילות “קומוניקאסט” פרק 4 – שיחה של אלינור כהן וטליה תורג’מן

היה לי העונג והכבוד להתארח בפודקאסט ניהול הקהילות של טליה תורג’מן, Communicast, ולדבר איתה על מה זה ניהול קהילות בשבילי, איפה הכל התחיל ואיך, על כוחן של קהילות ככלי שיווקי מחוץ לארגון ובתוך הארגון ועל שבט הפנטזיה שלי.

להאזנה לפודקאסט (41 דקות של שיחה מרתקת שעברו לנו מהר מדי) אתם מוזמנים להקיש כאן. למי שקשה להאזין או צריך גם לקרוא, תמללתי את כל השיחה (כן, כן, כולל ההערות, הסלנג, הצחוקים…. טוב לא הצחוקים, בשביל זה תצטרכו להקשיב :-)).

ההקדמה…

טליה: טוב אנחנו בפרק נוסף של “קומוניקאסט” והפעם אני מארחת את אלינור כהן, או בשם הבמה שלה “the Social Fairy”.

אלינור: My Pen name…

טליה: אלינור למי שלא לא יודע, היא מוותיקי התחום, תחום הקהילות הארץ ובכלל התחילה בסטארטאפ של גיימינג, בלי לדעת שמה שהיא עושה זה ניהול קהילה?

אלינור: לא מדוייק אבל נדבר על זה אחר כך 🙂

ניהול קהילות זה אופי, לא לומדים את זה..

טליה: אוקיי…היום היא מייעצת לסטארטאפים בארץ ובעולם וגם מרצה בנושא של קהילות ואיינגייג’מנט. אני דווקא רוצה להתחיל ממשהו שקראתי באחד המאמרים שלך.

אלינור: אוקיי.

טליה: את אומרת שבעצם להיות מנהלת קהילה זה לא מקצוע, זה לא משהו שלומדים. זה אופי.

אלינור: לגמרי.

טליה: למה בעצם?

אלינור: וואו, אוקיי. האמת שהרמת לי להנחתה. כי השבוע שוב נתקלתי בדיוק, אתמול למעשה אפילו, בעוד מקרה שבו מישהו שמנהל קבוצה בפייסבוק מגדיר את עצמו כ”מנהל קהילה”, שזה לא בהכרח לא נכון, אבל זה גם לא תמיד נכון. להיות מנהל קהילה, אני קוראת לזה “אופי”, כי לדעתי זה משהו שאתה נולד איתו. זה מסוג האנשים האלה שקל לאחרים להתחבר אליהם. זה אנשים שקל להם לדבר ולתקשר, יותר נכון, מלשון תקשורת, ליצור תקשורת, בין שהיא בעל פה ובין שהיא כתובה עם אחרים, אנשים שנוח לאחרים להיפתח אליהם. ו..אנשים שנוח להם להיחשף. זה לא טריוויאלי. זה נשמע כאילו שכל אחד מאיתנו רוצה להגיד “וואי אני כזה!” אנחנו לא כולנו כאלה.

טליה: אולי היינו רוצים להיות…

אלינור: היינו רוצים, בדיוק. אנחנו לא כולנו כאלה. העניין הוא, שבמיוחד בעולם הדיגיטלי, קהילות, מה שנקרא “קהילות וירטואליות” שזה ביטוי שאני לא כל כך אוהבת, כי לדעתי קהילה אמיתית מהר מאוד הופכת להיות לא וירטואלית. זאת אומרת שהחברים שבה, גם אם הכלי או הפלטפורמה שעליה היא נוצרה הוא דיגיטלי או וירטואלי, מהר מאוד הם הופכים להיות חברי אמת.

טליה: חייב להיות האופליין בעצם.

אלינור: חייב להיות פה איזשהו אלמנט של אופליין, בדיוק. אז הקהילות לא באמת יכולות להיות וירטואליות. אבל עדיין נהוג לקרוא להן כך בעולם שלנו היום, והכלים שהכי קל להתחיל איתם זה באמת קבוצות פייסבוק, או סלאק, או לינקדאין. אבל, לנהל קבוצה כזאת אם אתה לא באופי כמו מה שכל הדברים, כלומר אם אין לך את כל התכונות שציינתי קודם,א ז אתה בעצם moderator, אתה לא יותר מזה. אתה לא באמת יכול להיות מנהל קהילה. כי אם אתה לא יכול to relate, להתחבר ולהתקשר וליצור באמת איזשהו קשר חם, אינטימי אפילו הייתי אומרת, עם חברי הקהילה שלך והם איתך, אז לנצח זו לא תהיה קהילה אלא זו לא תהיה יותר מסתם קבוצה של אנשים שבמקרה יושבים באותו מקום ומדברים על אותו נושא. שזו התחלה טובה, אבל עדיין זה רחוק מלהיות באמת קהילה. ואני אתן פשוט דוגמא.

טליה: מעולה.

אלינור: לי יש עמוד פייסבוק שאני מנהלת עבור איזשהו מותג שלקחנו מה שנקרא “מאפס למאה”, האמת מאפס לכמעט 20,000 בשנה בערך של עבודה. ממש הקמנו את עמוד הפייסבוק, לא היה כלום. היום יושבים בו כמעט 20,000 איש. אני בתור מנהלת הקהילה מכירה, לא את כל ה – 20,000. אני לא יכולה להתיימר להכיר את כל ה – 20,000, אבל אני מכירה הרבה מאוד מהם ברמה אישית עד כדי לא סתם לדעת את השם שלהם, אלא לדעת איפה הם גרים, מה מצבם המשפחתי, כמה ילדים יש להם, במה הם עובדים, מה התחביבים שלהם. הם מתקשרים איתי. הם לא מתקשרים עם “מותג”. הם מתקשרים עם מותג, אבל הם יודעים מי אני. זאת אומרת כשהם מגיבים לפוסט בדף ואני מגיבה להם בשם של המותג אני גם מציגה את עצמי, מי עונה להם בתוך המותג. זאת אומרת אני אומרת “שלום אני אלינור, מנהלת הקהילות של המותג ואחד שתיים שלוש ארבע…”

טליה: זאת אומרת בסוף הם רוצים לדעת שהם מדברים עם בן אדם.

אלינור: תמיד! אבל הבן אדם שמדבר איתם גם צריך להיות מוכן לזה. גם רגשית וגם נפשית. זה לא קל, כי לפעמים הם מתוסכלים ולפעמים הם כועסים, ולפעמים זה 2 בלילה בישראל ומדובר במישהו בארצות הברית שמבחינתו העולם קרס באותו רגע כי משהו לא עובד לו, אפילו אם זה חתיכת מוצר אלקטרוני, וזה לא ניתוח מוח מציל חיים, אבל מבחינתו העולם קרס באותו רגע על עצמו ומישהו צריך לטפל בו, ואם אני במקרה ערה, אז אני גם נותנת את המענה הזה. והמענה הזה ברמה האישית, רגשית, מחוברת וחברית, חלקם אפילו הפכו להיות חברים בפייסבוק האישי שלי, כי הם באמת התחילו לתקשר ואז הם רצו איזשהו קשר יותר בלתי אמצעי, ואין לי בעיה עם זה, כי הם יודעים גם את הגבול ואני יודעת לשים את הגבול מתי שצריך.

טליה: אז יש לך כרגע אלפי חברים בפייסבוק?

אלינור: יש לי כרגע 1254. אני לא מהחבר’ה שיש להם 5000, למרות שאני מנהלת קהילות…

טליה: צריך לשים גבול…

אלינור: ואני מכירה אותם! זה חברים! זה אנשים…

טליה: אה ממש מכירה אותם?

אלינור: לא כולם, תראי, השימוש במונח “חברים” הוא מאוד loose היום. את יודעת לכל אחד יש חברי פייסבוק אז “כולם חברים”. זה לא חברים בקטע של… לפני שבועיים אני חושבת יצא לפגוש ולשבת לארוחת צהריים עם חברה שלי מכיתה ב’. זו חברה! את יודעת, יש פה היסטוריה, למרות ששנים לא ראינו אחת את השניה, ישבנו ביחד לארוחת צהריים וזה כאילו שלא עברו כל השנים האלה. אז זה לא חברים ברמה הזו, אבל זה אנשים שאני מכירה.

טליה: אוקיי. זה לא רק אנשים שהיו שם לשם ה…

אלינור: לא. אפילו אלה ש… יש ביניהם כאלה בזמנו כששיחקתי משחקי פייסבוק, וזה קשור לסטארטאפ של הגיימינג שתכף נגיע אליו, אז אפילו אז, את יודעת כשמשחקים משחק בפייסבוק וצריך לקבל מתנות ולשלוח מתנות לחברים או לקבל אנרגיה, אז היה איזה מן טרנד כזה שאנשים הוסיפו אחד את השני בלי באמת להכיר?

טליה: כן

אלינור: זה לא עובד אצלי ככה. אני הוספתי כאלה, אבל אני התחלתי לדבר איתם. והם היו חייבים לדבר איתי בחזרה. הם מכירים אותי היום ואני מכירה אותם. אז אני די גאה בזה שאני יכולה להגיד “לא, וואלה, אין לי 5000 חברים. יש לי 1254, אבל אני באמת מכירה את 99% מהם”. עכשיו, חזרה לנושא של הקהילה, אז בעצם אני מתקשרת אמנם בשם של מותג, אבל אני כן מזכירה את השם פרטי האישי שלי, כלומר אני אומרת ש”אני אלינור”  ואני כן משתדלת ומקפידה להשתדל ליצור את הקשר האישי האינטימי הזה אם זה בתגובות על הדף, אם זה ב – private messages של הדף, ועכשיו לאחרונה גם נוצרה שם קהילה טבעית. זאת אומרת חברי הקהילה רצו יותר והקימו לעצמם קבוצת פייסבוק, הכניסו אותי בתור אדמין…

טליה: איזה יופי!

אלינור: אז אני אפילו לא יזמתי את זה.

טליה: ומה רמת המעורבות שלך שם?

אלינור: רמת המעורבות שלי שם היא גבוהה מאוד, היא יומיומית. כי הקבוצה הזו פעילה מאוד. אמנם מתוך דף של 20,000 שיש בדף בקבוצה יש כרגע משהו כמו 250 איש, כל הסיפור הזה קרה בחודשיים. השבוע יצא לי להיתקל בפייסבוק בקבוצה שקיימת 10 חודשים בערך ויש בה 700 חברים והיא קבוצה פתוחה לגמרי, public, הקבוצה הזו לא. וזו קבוצה פתוחה שכל אחד יכול, כל דכפין יכול להצטרף אליה בנושא טכנולוגי די כללי, בתיאוריה היו יכולים להיות שם לפחות 10,000 חברים. ושוב, זה לא טוב או רע, כי למספרים עצמם אין שום משמעות. יש משמעות לרמת האנגיי’גמנט, וזו קבוצה מאוד פעילה ההיא של 700 חברים. היא סבבה של קבוצה, אבל מבחינתי 250 חברים שכל הזמן מדברים בינם לבין עצמם, עוזרים אחד לשני ובעצם, אני שם כל הזמן כדי לנטר, אני לא צריכה לנהל. וזה מבחינתי סימן של הצלחה.

טליה: אוקיי, אבל בעצם את אומרת ש.. בואי ניקח שתי דוגמאות. אם היית מקימה עכשיו קהילה של אופנועי שטח או של אוהבי יינות בפירנצה. את אומרת לא משנה מה זה, את אומרת משנה מי מקים את הקהילה.

אלינור: לגמרי! והדוגמאות שנתת הן מצוינות. כי למשל אם אני אקח את עצמי, אז “אוהבי יין בפירנצה” זה לגמרי אני, אני אוהבת יין, אני אוהבת את איטליה, אני נמצאת שם כל שני וחמישי, אמנם לא בפירנצה בשנים האחרונות, למרות שהגיע הזמן גם לחזור לשם.

טליה: כדאי לך, הייתי שם לא מזמן!

אלינור: כן כן… הגיע הזמן גם לחזור לשם, אבל זה משהו שאת יודעת בשניה, מ-day one אני יכולה גם לייצר את הערך המוסף ברמת התוכן. אופנועי שטח…פחות. אבל, אני יכולה ללמוד את הנושא וזה בדיוק המקום שבו להיות מנהל קהילה זה אופי, ולמה? כי את הכלים ואת עולם התוכן אפשר ללמוד מבחוץ, תמיד. אפשר ללמוד איך מקימים ואיך מנהלים קבוצה בפייסבוק, זה טכני לחלוטין. אפשר ללמוד איך מקימים ומנהלים קבוצה בלינקדאין, אפשר ללמוד איך מקימים קהילה בגוגל+ , כן יש קהילות בגוגל+ הן אפילו פעילות מאוד.

טליה: מעניין.

אלינור: יש לי אחת שם של 400 ומשהו חברים.

טליה: אולי כדאי גם לספר קצת איך זה עובד שם, נראה לי אנשים לא כל כך מכירים.

אלינור: נכון! ומספידים אותה. מספידים את גוגל+ כבר המון שנים, כל הזמן אומרים שהיא מתה, אתמול יצא פוסט על פייסבוק שהיא מתה, אנשים אוהבים להגיד על רשתות חברתיות שהן מתות…הן לא באמת מתות.

הפואנטה היא שכל הכלים האלה הם כלים הטכנולוגיים שאני קוראת להם empty shell, קונכייה ריקה.

טליה: למה?

אלינור: משום שעד שלא יוצקים לתוכם תוכן, ואני תכף אגיד איזה תוכן, זה בעצם תוכן משני כיוונים, הם לא שווים כלום. אז ללמוד את הטכנולוגיה – מה יש, מה אין, איך מתפעלים כל דבר, זה קל. וזה בהחלט אפשר ללמוד בקורסים, אפשר ללמוד, אפילו האקדמיה היום עושה קורסים של שיווק דיגיטלי, כחלק מתארים, יש תארים בשיווק. כל זה יפה מאוד, אבל זה כלים. אלה כלים טכנולוגיים, שהם בעצם שם, טוב שהם שם, הם מתפתחים, טוב שהם מתפתחים, אבל התוכן שנוצק לתוכם הוא מה שהופך אותם לשמישים או לא שמישים לקהילה או קבוצה, לטובים או לא טובים. עכשיו, תוכן אמרתי משני כיוונים. תוכן זה גם באמת הערך המוסף, תוכן תרתי משמע – אם זה פוסטים, אם זה וידאו, אם זה תמונות – מה אנחנו נותנים לקהילה הזו שמעניין אותם. כי הרי בסופו של דבר כל קהילה מתחילה מקבוצה, קבוצה של אנשים שמתאגדת סביב איזשהו אינטרס, נושא מסוים, מטרה משותפת, לא יודעת, תחום עניין. אז צריך לספק תוכן ממש, תרתי משמע. אבל תוכן זה גם ברמת הניהול, זאת אומרת מיהו מנהל הקהילה וכמה הוא מצליח להתחבר ולסחוף אחריו. כי בסופו של דבר, וגם את זה כתבתי באיזשהו מאמר שלי, קהילה היא מורכבת מהאנשים שבה. ובני אדם הם ישויות אורגניות חיות שונות, משתנות ומתפתחות. והיום אני במצב רוח טוב ומחר אני במצב רוח פחות טוב, ומחרתיים קרה משהו במשפחה, ושבועיים אחרי זה אני חוגגת איזה אירוע ויש לי יום הולדת וסבבה לי והעולם מחייך אלי. וזה נכון לגבי כל אחד מחברי הקהילה ולגבי מנהל הקהילה כי גם הוא בסופו של דבר בן אדם. הוא, היא..לא משנה.

טליה: כן.

אלינור: גם אנחנו בסופו של דבר בני אדם. עכשיו, אם אנחנו זוכרים את זה ומתייחסים באמת לקהילה כאל ישות אורגנית שמתפתחת, שהיא זזה, שהיא דינאמית, אז אנחנו מבינים שמנהל הקהילה בסופו של דבר צריך להיות מנהיג והוא צריך להיות מנהיג שצומח מתוך הקהילה.

טליה: אז שאלה קטנה באמת למקד את הנושא הזה. נאמר שיש לי עכשיו דף בפייסבוק שיש בו כבר, אני לא יודעת…. 5000 אנשים, אז עכשיו אני מנהלת דף בפייסבוק.

אלינור: נכון.

טליה: אז מה בעצם יהיה הטריגר שיהפוך אותי למנהלת קהילה? איך הדבר זה יהפוך לקהילה ולא לסתם עוד קבוצת פייסבוק?

אלינור: ביום שהאנשים האלה יתחילו לנהל איתך לכל הפחות דיאלוג ועדיף רב שיח. ואני מתכוונת לזה שהם יפסיקו לעשות סתם “לייק” או comment שהוא comment שנקרא לו “חד צדדי”. זאת אומרת, יש דפים שאת רואה בהם רמת…בכלים הטכניים, אוקיי אני אחזור רגע אחורה, בכלים הטכניים, באנאליטיקס או באינסייטס שפייסבוק יודע להראות או כל רשת חברתית אחרת לצורך העניין, יש מדד שנקרא Engagement, ויש מדד שנקרא reach, כמה אנשים ראו את הפוסט וכמה אנשים באמת engaged with it. Enaged with it זה אומר: עשו לזה “לייק”, שיתפו, הגיבו. אבל זה עדיין לא אומר שהם מעורבים באמת. זה אומר שזה עניין אותם מספיק כדי לעשות משהו. עכשיו, כשהתגובות, כשאת מסתכלת שאת מקבלת תגובה לפוסט, התגובה יכולה להיות משהו חד צדדי כמו…

טליה: “וואו מגניב”

אלינור: “וואו מגניב”, או “אני הבעתי את דעתי”. כן? נניח: “דרעק”…לא יודעת.  באתי אמרתי את שלי והלכתי, בתור חבר קבוצה או בתור חבר בדף, אוהד בדף, fan. לעומת זאת, אם מישהו חוזר – מה שנקרא, שמתי פוסט והוא שאל אותי שאלה, ואני עונה לו, בתור המותג, ואז הוא שאל עוד שאלה ואז מישהו אחר מצטרף לשיחה, אז את רואה שכבר יש פה שהו אחר.

טליה: נכון

אלינור: עכשיו, ביום שהם גם מתחילים לתקשר ביניהם על גבי הפוסטים שלך, זה בכלל, הצלחת בגדול. זה אומר שהם באמת קהילה, מה שנקרא, חיה מעורבת פעילה. אם את שמה פוסט ושוב, דוגמא אמיתית – מוצר אלקטרוני אז מעלים פוסט על עדכון חומרה, עדכון תוכנה, whatever. זה הדבר הכי משמים והכי דבילי שיש בעולם, כולם עושים את זה, צריך לעשות את זה, עושים את זה כי יש את זה.  יכול להיות שאנשים פשוט יעשו לזה לייק או שיכתבו “אוקיי תודה. קיבלתי, הורדתי, עדכנתי”. יכול להיות שאנשים יתחילו “רגע, שניה, מה זה כולל? זה פותר לי את הבעיה הזאת? או את הבעיה ההיא?” ואז מישהו אחר עונה להם בכלל, לא את. לא המותג, אלא מישהו אחר עונה להם “תקשיב, אני הורדתי וזה לא עבד אז תשים לב שאתה עושה ככה וככה כדי שזה באמת יעבוד לך”. כל מיני דברים כאלה.

טליה: בסוף מי שעונה והוא לא המותג, כנראה שזה עונה לו על איזה צורך של “אני משמעותי” אני עזרתי למישהו.

אלינור: בדיוק. הכוח של קהילה הוא בלתת לאנשים את התחושה שהם חלק ממשהו, הם שייכים למשהו שהוא גדול מהם ושבאמת גם האינדיבידואל הקטן הזה בתוך כל הקבוצה הזו של 20,000 או 50,000 או 700 איש או 100 איש לא משנה, יש לו כוח. כוח להשפיע כוח ללמד, כוח לעזור. אנשים אוהבים את זה בסופו של דבר. מי שלא אוהב את זה, וגם פה זה עניין של אופי, אנשים שהם יותר מופנמים, בכלל לא מצטרפים לקבוצות פייסבוק מלכתחילה. ואם הם עשו לייק לדף כי באמת זה מעניין אותם או כי הם רכשו איזה מוצר או לא יודעת מה אז הם יושבים בשקט. הם ה – lurkers שיושבים בשקט ומקסימום עושים לייק לפוסטים. וזה בסדר ויש להם מקום. כבודם במקומו מונח ויש להם מקום. אלה שהם מראש לא כאלה, שמראש האופי שלהם הוא כן to engage ולהיות חלק ממשהו ולצאת החוצה ולדבר, הם אלה שבאמת יניעו את הקהילה. ואז כל מה שצריך מנהל הקהילה לעשות, זה באמת להיות מנהיג. כלומר כן להיות זה שקובע את הכיוון שאליו תלך הקהילה. כי היא יכולה ללכת למקום מאוד שלילי, יש קבוצות בפייסבוק עצומות בגודלן, של 50,000 איש שכל מה שיש שם זה רק ויכוחים ומריבות וכל שני וחמישי חוסמים שם אנשים ומעיפים אנשים מהקבוצות, אלה לא קהילות. אלה פשוט לא קהילות, אי אפשר להתייחס לזה אחרת, למרות שנורא נחמד לקרוא לזה…

על ההבדל בין קהל לבין קהילה…

טליה: זה כמו לדמיין אולם, מלא ב – 50000 איש שרק יריבו בו ויוציאו אנשים מהאולם.

אלינור: זה בדיוק זה. ואני גם מדברת הרבה על, את יודעת שאני מדברת הרבה על ההבדל בין “קהל” שזו מילה מאוד פאסיבית , כמו באמת קהל באולם שיושב מול במה ולא יכול to engage עם מה שקורה על הבמה, מקסימום בינם לבין עצמם, ואם הם באמת רבים ומפריעים לסדר, אז מוציאים אותם החוצה. לבין “קהילה” שזה באמת כמו שאמרתי רב-שיח, הם מדברים בינם לבין עצמם, הם מדברים עם מנהל הקהילה, הם מערבים אחד את השני ואת מנהל הקהילה בכל מה שקורה בחיים שלהם, סביב הנושא שסביבו קמה הקהילה. זה ברור שאם זאת קהילה שקמה סביב אופנועי שטח לצורך העניין, אז הם ידברו גם על הטיולים שהם עושים וגם על המקום שאופנועי השטח תופסים בחיים שלהם אפילו בהקשרים אישיים יותר, אבל הם לא ידברו על זה שהיום יש להם וירוס וכואבת להם הבטן. ואני בכוונה נתתי את הדוגמא הזו כי אני חברה גם בקבוצות מכיוון אחר של תזונה ופעילות גופנית ושם כן מדברים גם על הדברים האלה.  

טליה: זה היופי. לכל קהילה יש את המקום לנושא שלה.

אלינור: בדיוק, וזו גם הסיבה שאין בעיה עם זה שאנשים יהיו חברים ביותר מקהילה אחת והם גם עושים את זה. ולכן גם לא צריך לפחד מהכיוון של מותג שרוצה לגשת לניהול קהילות או רוצה להשתמש בקהילות ככלי שיווקי, אין שום מקום לפחד מתחרות או דברים כאלה, כי זה בסדר, יש המון המון כלים קהילתיים טכנולוגיים נקרא לזה, שם בחוץ, וזה בסדר להשתמש ביותר מאחד וזה בסדר שתהיה לך קהילה ולמתחרה שלך קהילה ואפילו אם החברים שבקהילה שלך יהיו גם חברים בקהילה של המתחרה,זה עדיין בסדר.

טליה: יפה, נראה לי שככה הבהרת יפה את ההבדלים בין קבוצה לקהילה. אני יודעת שיש לך הרבה תחביבים, אפשר לראות פה את החתולים מסתובבים.

אלינור: כן יש לנו פה שתי אורחות.

טליה: יש פה אחלה מכונת קפה, בשלנית…

אלינור: משתדלת. פעם הייתי גם אופה.

טליה: ומה קרה?

אלינור: הפסקתי לאכול דגנים, קטניות וסוכרים…

טליה: אז זה די בא ביחד

אלינור: כן. אין לי מה לאפות. למה לאפות?

טליה: אז עוד תחביב, זה גיימינג.

אלינור: נכון!

על גיימינג וניהול קהילות…

טליה: אז בואי נדבר על גיימינג.

אלינור: מה את רוצה לדעת?

טליה: אפשר לומר, תקני אותי אם אני טועה, ששם התחילה דרכך כמנהלת קהילה.

אלינור: רשמית כן אבל הדגש על רשמית. אני בעצם התחלתי, עוד לפני שעבדתי בסטארטאפ של הגיימינג, עבדתי בחברה שבנתה אתרי אינטרנט ועבדתי שם במחלקה, מחלקת התוכן של החברה שבעצם, החברה עד אותו הרגע רק בנתה אתרי אינטרנט, נתנה אותם ללקוח ככה מוכנים כמו שהם, עם מערכת ניהול תוכן ושם בערך זה נגמר. הלקוח היה מקבל הדרכה ו”צא לדרכך, שלום. ביי, המפתחות בפנים”.

טליה: מתי זה היה?

אלינור: ב – 2008. אני הצטרפתי לחברה. הצטרפתי לא לבד אלא ביחד איתי הצטרף קולגה וחבר טוב עד היום, בחור מקסים בשם מתן, מתן גולצמן שהוא נכנס מהכיוון של קידום אתרים, אני נכנסתי מהכיוון של תוכן ומדיה חברתית וזה היה חדש לגמרי בחברה כי הם הבינו שהלקוחות צריכים את זה. וזה באמת היה, ההגדרה עצמה הייתה ניהול תוכן, אבל בפועל מה שעשינו זה היה הרבה מעבר. זה באמת היה לעזור ללקוחות גם לכתוב תוכן שהוא engaging ושהוא עם ערך מוסף כי אנחנו שנינו, גם מתן וגם אני מאמינים מאוד מאוד בנושא הזה של שהתוכן שלך צריך להיות לא שיווקי ולא מכירתי אלא עם ערך מוסף בראש ובראשונה, וזה מה שיבדל אותך מהמתחרים וגם התחלנו לנהל מדיה חברתית ללקוחות שם, להקים ערוצים. זה היה ממש…

טליה: הפייסבוק היה בתחילת הדרך. לפחות בארץ.

אלינור: כן די. לפחות בארץ היה בחיתוליו, אז להקים דפים, והיו לקוחות שניבו לבד והקימו פרופיל במקום דף… ו..כן כן לך תתקן את כל זה..

טליה: עד היום זה קורה אגב..

אלינור: כן עד היום זה קורה ולך תתקן. אבל באמת מראש, אני תמיד, בדיעבד, בראייה אחורה, גם אז ניהלתי מדיה חברתית בתפיסה של קהילה ולא בתפיסה של “שגר ושכח”.  שזה די נהוג. מנהלי מדיה חברתית, ושוב זה בסדר, כי זו הגדרת התפקיד, מנהלי מדיה חברתית, מה שעושים הרבה, אפילו בסוכנויות גדולות מאוד, זה מייצרים עבור הלקוח תכנית פוסטים, תוכנית תוכן למדיה החברתית, שהיא ספציפית למדיה החברתית, שהיא מוכנה מראש במקרים הדווקא פחות שכיחים זה שבוע מראש, במקרים היותר שכיחים מכינים אותה אפילו חודש מראש.

טליה: זה לא מאבד מהרלוונטיות?

אלינור: לגמרי! זו בדיוק הנקודה. זאת אומרת יושבים ומכינים עד לרמת התמונה. ממש יש תוכנית. יש אקסל ברמה של מה הפוסט שיעלה, איזו תמונה תלווה אותו, באיזה יום, באיזו שעה ולאיזה ערוץ הוא יעלה. אז זה, אוקיי יופי יכול להיות שיש תוכן שמתכננים אותו מראש עם ערך מוסף אבל כמו שאת אומרת הוא מאבד מהרלבנטיות. יש תמיד, מנסים לשמור על גמישות ולהגיב בזמן אמת מה שנקרא לאירועים שקורים בעולם, אבל זה לא תמיד הולך במיוחד בסוכנויות שמנהלות המון המון לקוחות ואם אין, אם מנהל תיק הלקוח של הלקוח הזה מנהל עוד עשרה אחרים, אז הזמינות שלו יורדת בהתאם, ואנחנו ניסינו בחברה שעבדנו בה, כבר אז, כבר ב – 2008, לעשות את זה אחרת. באמת ניסינו לעשות את זה מהמקום של “אוקיי בואו נבין, בוא נאסוף את האוהדים לעמוד שלך וננסה להבין מה באמת מעניין אותם, מה באמת מניע אותם, ונתפור להם תוכן ממש ברמה מהיום להיום או מהיום למחר ולאו דווקא לתכנן את זה קדימה”. נכון, עבדנו יותר קשה. עבדנו תכל’ס יותר קשה, אבל התוכן הוא יותר טוב, הוא יותר engaging.

טליה: וזה בא לכם באופן טבעי? אף אחד לא לימד אתכם את זה?

אלינור: לא לימדו אותנו! אני באופן אישי מעולם לא למדתי, מעולם לא עשיתי קורס של מדיה חברתית. כל מה שלמדתי למדתי לבד ברמת הכלים הטכנולוגיים, ואף אחד לא לימד אותנו וזה מחזיר אותנו לתחילת השיחה. זה אופי. זה לגמרי אופי. זה לחשוב בצורה מסוימת, זה להיות מסוגל לשים את עצמך בנעליים של מישהו אחר וממש לחוש את מה שהוא הולך לחוש ברגע שאתה תוציא פוסט עם המילה הזו או עם מילה אחרת לצורך העניין. אז בעצם את דרכי כמנהלת קהילות באינטרנט, אפשר להגיד התחלתי שם. עוד הרבה לפני זה בתור תחביב, אם דיברנו על תחביבים, ניהלתי פורומים בתפוז וב – MSN

טליה: אי שם ב…

אלינור: כן, אז את יודעת תמיד הייתי בתוך המקום הזה בתוך העולם הזה של לדבר עם אנשים, וקבוצות ופורומים וכאלה, אבל רשמית אכן התחלתי בסטארטאפ, זה היה בעצם סטודיו לפיתוח משחקים. Casual social games לפייסבוק בעצם, שני משחקים פיתחו שם בסטארטאפ הזה ושם נכנסתי לתפקיד מנהלת קהילות בצורה רשמית. זאת אומרת מה שקרה הוא שגוייסתי מראש לתפקיד של ניהול קהילה.

טליה: וואו, ממש הקדימו את זמנם, חייבת לציין.

אלינור: כן, כן. די. בהרבה דברים. זאת אחת הסיבות בעצם שבגללן הסטארטאפ הזה בסופו של דבר נסגר, כי המשחק הראשון שהוצאנו היה משחק בעיני הוא מדהים, יש בו המון אסטרטגיה, יש בו המון פנטזיה…הוא לא מתאים לפייסבוק. וזאת הייתה הטעות. כלומר הפאשלה הייתה בלהקדיש המון זמן ומשאבים וכסף לפיתוח משהו שבסוף לא התאים לפלטפורמה שאליה הוא יצא, ואז ניסו לעשות פיבוט, לפתח משחק אחר שהיה הצלחה כבירה אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

טליה: טיימינג.

אלינור: הטיימינג יכול היה להיות בסדר, אבל המימון. בכל זאת סטארטאפ, נתמך עם משקיעים, אז המימון באיזשהו שלב נגמר, סגרו את הברז וזהו. וחבל. אם הם היו עושים הפוך, אגב, אם היו הופכים בין שני המשחקים, לדעתי הם עד היום היו חיים וקיימים ואפילו היו לנו כמה מליונים אם לא יותר, גם של שחקנים וגם של דולרים.

טליה: נשמע שלמדת משם הרבה.

אלינור: כן כן, בהחלט. זה נתן לי המון שיעורים. ההחלטה לפתוח עסק הייתה כשיצאתי משם. לצאת לדרך עצמאית, עם הרבה הרבה פחדים. עד היום למעשה יש ימים שאני קמה בבוקר ואני אומרת “מה לעזאזל אני עושה?” איפה הבטחון הזה של להיות שכיר? אבל הבטחון הזה הוא מזויף, הוא וירטואלי לגמרי.

טליה: אבל אם נתעכב עוד שניה באמת על החברה הזו של הגיימינג, מה באמת בפועל  עשית שם כמנהלת קהילה? כי אני חושבת משחקים…

אלינור: אז אני אסביר. קודם כל אני תמיד אומרת שזה היה הג’וב הכי טוב שהיה לי בחיים. ואני מתכוונת לכל מילה ועד היום אני אומרת את זה ואני אמשיך להגיד את זה כנראה עד יומי האחרון…  מהסיבה הפשוטה שאני מאוד מאוד נהנית ממה שאני עושה היום, אבל זה לא ג’וב. אני לא שכירה. הג’וב השכיר, כג’וב שכיר זה היה הג’וב הכי הכי הכי טוב שהיה לי בחיים. כל משרה שהחזקתי בחיים לפני זה גם למדתי ממנה המון. אני מודה על כל ההזדמנות שהיו לי ועשיתי דברים ש…הקורות חיים שלי נראים כמו זיג זג אחד גדול. אבל מה שעשיתי שם זה, קודם כל שילמו לי כדי לשחק. כי …וואו זה הפנטזיה

טליה: Why not?

אלינור: בדיוק. זה הפנטזיה הכי גדולה, שלי לפחות, זה היה כיף.

טליה: זה בערך כמו שישלמו לי כדי לאכול.

אלינור: זה בערך ככה, כן. וגם עבדתי רוב הזמן מהבית, אז היה כיף. מה שעשיתי היה ככה: בעצם אני הייתי אמורה להיות, זאת הייתה הגדרת התפקיד וכך באמת זה קרה, אחר כך זה התרחב לעוד דברים, אבל אני הייתי ה- first point of contact  ה- touch point הראשון של שחקן במשחק עם החברה שמפתחת את המשחק. וזה אומר שאני בעצם דאגתי לדפי הפייסבוק של המשחקים, לבנות את הקהילה שם, הקהילה נבנתה די אורגני שם מבחינת כמות העוקבים, משום שבמשחקים זה די טבעי שזה קורה, אנשים זה מגניב אותם, הם משחקים וכמובן שהושקע כסף בפרסום בפייסבוק אז מהבחינה הזו לא הייתי צריכה להשקיע שם למשל לעשות שם קמפיינים יותר מדי מורכבים ודברים כאלה, האנשים פשוט באו. אבל, משחקים, כטבעם, מצד אחד אנשים נורא נהנים מהם ומתמכרים אליהם מאוד מהר, מצד שני הם גם מתעצבנים עליהם מאוד מהר. כי כדי שמשחק גם יכניס כסף, אז צריך להכניס בתוך המנגנון של ה – game design בתוך האפיון של המשחק, צריך להכניס מקומות שבהם את לא תוכלי יותר להתקדם אלא אם כן תקני משהו, או תחכי הרבה שעות שתתחדש לך האנרגיה, או שהחברים יעזרו לך, ויש אנשים שאוהבים לשחק משחקים אבל הם לא בדיוק חברותיים ואין להם הרבה חברים בפייסבוק, או כאלה שאוהבים לשחק לבד ואז הם נהיים מתוסכלים. ואז תוסיפי לזה את הפן הטכנולוגי, זאת אומרת משחק זה בכל זאת, אפליקציה בפייסבוק זה משהו טכנולוגי לחלוטין, זו חתיכת קוד והקוד הזה יכול להיות עם באגים ויכול להיות שמחר משהו לא יעבוד, וקורים מקרים…את יודעת המקרים הכי פחות נוראיים זה מישהו שמשחק בחינם ולא מוציא אגורה על המשחק אבל משהו לא עובד לו והוא סתם מתעצבן, המקרה היותר גרוע זה מישהו שגם רצה להוציא כסף, שם כרטיס אשראי, קנה איזה powerup ולא קיבל אותו. הוא שילם כסף על מוצר, לא משנה שהוא וירטואלי לגמרי למשחק, ולא קיבל אותו.

טליה: ואז את נכנסת לתמונה?

אלינור: ואז אני נכנסת לתמונה. אם זה בתמיכה טכנית, אם זה בשירות לקוחות אם זה בלספק להם תוכן מסביב למשחק. למשל…אחד המשחקים, המשחק השני שאמרתי שהיה יותר פופולארי וחבל שלא התחלנו איתו דווקא, זה היה משחק שקראו לו cat rescue וזה היה משחק שבעצם בו את שיחקת בן אדם שמצא חתול מסכן ברחוב והציל אותו, ואז החתול הזה מתחיל לדבר איתך…

טליה: את תכנתת אותו?

אלינור: לא לא!

טליה: נשמע כך..

אלינור: לא לא… למרות אהבתי הגדולה לחתולים זה לא אני. ה – game designer  המהולל שלנו אופיר עשה את זה. הוא גם היה אחד מהמייסדים של החברה. הרעיון היה ממנו גם אם אני זוכרת נכון. זה היה מדהים. אבל, כולנו חובבי חתולים ידועים. זו הייתה חברה של אנשים שאוהבים חתולים, אוהבים לאכול, אנחנו היינו…

טליה: קהילת חתולים.

אלינור: קהילה פנימית. שזה דרך אגב משהו שכדאי אולי, אם יהיה זמן לדבר עליו קצת אחר כך, כי זה מאוד מעניין גם הנושא הזה.

טליה: כן זה ברשימה.

אלינור: אה יפה, באת מוכנה. אז בעצם זה היה המשחק, סביב הנושא הזה של החתולים. אז למשל איך אנחנו נותנים להם ערך שהוא לא…. לא כל יום מוציאים פיצ’ר חדש במשחק, לא כל יום פותחים רמות חדשות או המאייר מוציא חתול חדש למשחק.

טליה: כן…

אלינור: וגם אנחנו יודעים כבר שבמדיה חברתית בכלל, ואם אנחנו מסתכלים על זה מהמקום הקהילתי בפרט זאת אומרת של הערך המוסף, זה לא נכון שכל התוכן שאנחנו מוציאים יהיה about us. אלא בערך 20% צריך להיות about us ו- 80%, כלומר זאת החלוקה שאני אישית מעדיפה של 20/80 צריך להיות משהו אחר, מסביב. ערך מוסף באמת. למה אנשים ירצו להיות בדף הזה גם בלי קשר למשחק. זאת הייתה המטרה שלי, ליצור שם קהילה אמיתית. אז התחלנו מסתם לפרסם דברים שקשורים לחתולים, וטיפים לטיפוח ודברים כאלה, המשכנו בגלל שזה בא מהקהילה, התחלנו לקבל תגובות ופניות לדף מכל מיני ארגונים ואנשים של “הצלתי חתול ואני צריך עזרה למצוא לו בית”, אז פרסמנו עבורם את המודעות האלה בדף, את הפוסטים האלה בדף.

טליה: איזה יופי!

אלינור: בכל זאת יש לנו שם, היו שם, כבר על ההתחלה היו שם כמעט 6000 איש, מאוד מעורבים, שאוהבים חתולים. אז למה לא?

טליה: מלהתחיל לשחק בפייסבוק, אתה מציל חתול מהרחוב על אמת.

אלינור: אמיתי! אמיתי לגמרי. היו לנו מקרים של אנשים שביקשו לעשות מימון המונים, תרומות ממש כדי להציל חתול. היה לנו מקרה כזה בטורקיה, אני זוכרת אותו עד היום כי הבחורה מחוברת אלי בפייסבוק אישית כבר עד היום, כי גם שם קרה בדיוק כמו בקהילה הגדולה יותר שתיארתי לך בתחילת הפגישה שלנו, גם שם אני בעצם הצגתי את עצמי באופן אישי כולל את החתולות שלי ומה אני עושה, ואיך הן הגיעו אלי, איפה אימצתי או מצאתי אותן, אז כולם הכירו אותי ובמקרה ההוא מישהי באמת הצילה חתול, לקחה אותו לווטרינר, שילמה עליו והיה צריך ניתוח מאוד מורכב, ואנשים נרתמו ותרמו, אז כן… ממשחק פייסבוק זה הפך לקהילה אמיתית. והקהילה הזו חיה עד היום, למרות שהמשחק כבר לא קיים. אני לא, לצערי הרב אין לי הרבה זמן לנהל אותה..

טליה: הוא השאיר מורשת אבל…

אלינור: חתיכת מורשת! לצורך ההשוואה המשחק השני עדיין חי וקיים ויש שם מל 3000 עוקבים, אין שם פעילות, אין שם כלום ואף פעם לא ממש הייתה כי… לא שלא הייתה, הוא היה דף חי מאוד, גם שם הייתה קהילה פעילה, אבל שם היה לי פחות קל לתת את הערך המוסף משום שזה באמת היה משחק פנטזיה לגמרי. זה באמת פנה לקהל, לאנשים שמשחקים מה שנקרא MMORPG אוקיי? Multi Player Role Playing Games.  אז זה לא התאים לפייסבוק.

טליה: את מדברת בשפה של גיימרים

אלינור: סליחה. 🙂

טליה: נחזור לעברית.

אלינור: טוב.

על קהילות פנים ארגוניות ככלי שיווקי…

טליה: באמת עוד נושא שרציתי שנדבר עליו זה הכוח של קהילות פנים ארגוניות. כלומר, העובדים כקהילה. את יכולה להסביר?

אלינור: כן. אחד הדברים שהולכים ו… קודם כל זה תמיד היה קיים אם נוציא לרגע אחד החוצה את המילה “קהילה” מהמשוואה הזאת, הנושא הזה של “תרבות ארגונית” תמיד היה קיים. במיוחד בחברות גדולות. כמה שהחברה יותר גדולה אז יש, בדרך כלל בתוך מחלקת משאבי אנוש, יש מחלקות רווחה, יש לפעמים פורטל ארגוני בתוך החברה שזה ממש מקום שבו אפשר לחלוק תוכן עם כל העובדים, יש ימי כיף, יש את כל הדברים האלה.

טליה: ויש גם פוליטיקה.

אלינור: זה תמיד היה וגם הפוליטיקה תמיד הייתה והתחרות הפנימית תמיד הייתה. הנושא של להקים קהילה בתוך ארגון הוא משהו שהולך ותופס תאוצה בשנים האחרונות במיוחד ובעצם זה נובע מתוך ההבנה שאנחנו חיים בעולם דיגיטלי, מחובר ומקושר. זה אומר שכל אדם בעולם היום לכל הפחות כנראה מחזיק סמארטפון ביד. זה לכל הפחות. גם אם אין לו, גם אם יש כאלה, זה מפתיע אני יודעת, אבל יש אנשים שאין להם פייסבוק, לא רוצים להיות בפייסבוק. קורה.

טליה: מתוך אידיאולוגיה?

אלינור: כן. יש כאלה שאומרים אני לא מסתדר עם זה, אני לא מבין מה הערך בזה, אני נתקלת במיוחד בגברים כאלה, למרות שגם נשים אבל בעיקר גברים, אפילו לא מבוגרים. אני נתקלת בצעירים, בגילאי 30-40 שאין להם פייסבוק. זה קורה.

טליה: מעניין!

אלינור: אז אני אומרת, אפילו אם יש לך סמארטפון, ואין לך פייסבוק, וואטסאפ כנראה יש לך, סמסים אתה כנראה שולח ומקבל, לינקדאין כמעט בטוח יש לך, במיוחד אם אתה מחזיק, זאת אומרת אם ניקח ארגון גדול, אז כמובן שכשאנחנו מדברים על קהילה פנים ארגונית אנחנו לא מדברים  על רמת ה… למרות שבפנטזיה הפרועה שלי כן לקחת את כולם, אבל בדרך כלל לא מדברים על רמת המזכירה בקבלה ועל עובדים הניקיון והשירות, אבל כן מדברים לפחות על ההנהלה הבכירה.

טליה: אוקיי.

אלינור: אם זה ראשי צוותים, ראשי מחלקות, ה – C-Levels, כל ה- CEO, CFO, CMO, הסמנכ”לים, אנשי המכירות… לפחות עליהם אנחנו מדברים. אז אנשים כאלה מטבע הדברים לפחות לינקדאין יהיה להם, גם אם הוא לא מותקן להם על הטלפון והם לא נכנסים אליו כל יום או חמש פעמים ביום כמו אלינור, בין היתר, עדיין יש להם סמארטפון ביד, הם מקושרים לחברים שלהם, לקולגות שלהם, ללקוחות שלהם, ולכל הפחות יש להם איזשהו פרופיל בלינקדאין, לפעמים אנשים כן פעילים גם פייסבוק ולפעמים אפילו בעוד רשתות, אינסטגראם וכו’. ואף אחד לא חשב…אוקיי זה לא נכון, הרבה חברות כן חשבו אבל זה לא כזה פשוט, לקחת את הקבוצה הגדולה הזו של עובדים שבארגון גדול יכולה אפילו לכלול כמה אלפים, מאות בטוח אבל אפילו אלפים, ולהפוך אותם לחתיכת כוח שיווקי גדול ומניע לחברה. כל מה שצריך לעשות כדי שזה יקרה זה באמת לספר להם שהם חלק מקהילה. כלומר לתת להם את התחושה שהם לא סתם חלק מחברה, לא במקרה את ואני עובדות באותה חברה, אלא את ואני חלק ממשהו גדול, מהערכים שהחברה הזאת מייצגת וזה לא סתם. הרבה חברות משתמשות במילים “חלק מהמשפחה” וזה יופי אבל, זה יפה..

טליה: סיסמאות…

אלינור: אבל תגרמו לי להרגיש שאני באמת חלק ממשפחה.

טליה: זה מצחיק כי הרבה חברות נותנות לעובד תמריץ “תביא עובד אחר, תקבל 2000 ש”ח”.

אלינור: שזה מצוין, וזה נפלא למשאבי אנוש, אבל…

טליה: וכאילו זה לא בא מהמקום האמיתי של “אני באמת אוהבת את מקום העבודה שלי ורוצה להביא עוד מישהו”

אלינור: בדיוק. בדיוק. בדיוק. ואפשר לעשות את זה וגם פה הכלים הם אותם כלים של בעצם קבוצות. בתוך ארגון אפשר לחשוב על כלים יותר “אופלייניים” או לא אופליין אבל פחות רשתות חברתיות, למשל כמו סלאק. אפשר אפילו להשתמש באותו פורטל ארגוני קיים, רק פשוט להוסיף לו יכולות של רשת חברתית. לפתוח סוג של רשת חברתית פנימית, לאפשר לאנשים לרשום תגובות, שיתופים וכאלה… וכמובן, הדבר הכי חשוב זה לתת להם תוכן עם ערך, לתת ערך מוסף ובאמת להבהיר, what the company stands for. איזה ערכים אנחנו רוצים באמת לקדם, מה חשוב לנו. לעשות את זה בפועל, כלומר לא סתם לדבר בסיסמאות. לגרום לאנשים שוואלה החברה באמת עושה את זה. היא באמת מחזירה לסביב, לחברה. אז אם אתה גורם לאנשים להבין שזה באמת ככה, שזה לא סתם סיסמאות ריקות מתוכן ושהם באמת חלק ממשהו גדול וטוב, ואם אתה שם מנהלי קהילות מולם, כלומר אתה בתוך החברה לוקח אנשים שהם באופי כזה מנהלי קהילות, שהם האמא והאבא של הקהילות, החבר הכי טוב שלכם, ואתה מאפשר לעובדים גם לפנות דרך מנהלי הקהילות האלה בתלונות אם יש, כי תמיד יש, אפרופו הפוליטיקה, זה “אכלו לי שתו לי לקחו לי, לא קיבלתי את הקידום”, או עיכבו לי את המשכורת אפילו לצורך העניין, במקום לשמור את זה בבטן ולהוציא את התסכול הזה באיזשהו מקום בחוץ, עדיף שיוציאו את זה מול מנהל קהילה בפנים, ושהוא גם יעזור להם ויפנה אותם ויטפל בהם. שוב, במיוחד בחברות הגדולות, בארגונים הגדולים, לוקח ימים לקבל תשובות. אתה לא תמיד יכול לגשת מעבר למנהל צוות שלך, או אולי למנהל שלו, אתה לא תמיד יכול לגשת מעבר לזה למעלה.

טליה: ואז העובד תמיד ירגיש כזה קטן ולא משמעותי…

אלינור: אם יש מנהל קהילות שיכול לגרום לזה שאפילו המנכ”ל אולי ראה את זה והגיב לזה, וזה באמת לא קשה לעשות, אז זה כבר נראה אחרת ואז העובד מרגיש אחרת. ואז ברגע שהעובד אוהב באמת אוהב ובאמת מאמין במקום שהוא עובד בו, זה יבוא לו טבעי לקדם את המקום הזה בחוץ. מכאן והלאה ליצר ממש תוכנית, אפשר לבנות של פיתוח קהילה פנימית, כולל קווים מנחים לעובדים, הנחיות מה עושים. ואז כשהחברה מוציאה הודעה לעיתונות, מוצר חדש, שירות חדש, כשיש משהו, כשקורה משבר מוניטין ואנחנו רוצים שיגנו עלינו כי אנחנו לא רוצים שכולם רק ידברו עלינו דברים רעים ברשת, אז אם יש סט של קווים מנחים ויש כלים וערוצים להוציא את הקווים המנחים האלה, מה שנקרא להוציא לצבא הוראה לצעוד בבת אחת, אבל הצבא הזה אם הוא מאמין בערכים האלה, אז הוא יצעד! זה אומר שכל אחד מהעובדים ילך לרשת החברתית שבה הכי נוח לו, כי אנחנו לא נכריח אף אחד, למשל מישהו שאין לו פייסבוק לא נכריח אותו להיות בפייסבוק ומישהו שנוח לו בלינקדאין לא נכריח אותו ללכת לפייסבוק, ולהיפך. כל אחד ילך למקום שבו נוח לו ויתחיל לדבר חיובי על המוצר, על החברה, לדחוף אותו, לפרסם אותו, לשתף פוסטים מדף החברה… זה נראה כמו משהו קטן וטכני אבל אנשים לא עושים את זה כי הם לא מודעים לזה. אנשים אני אומרת עובדי החברה, ובתוך החברות, אפילו בחברות קטנות אבל על אחת כמה וכמה בארגונים גדולים, אין גוף אחד שמרכז את הסיפור הזה.

טליה: זה די נופל בין הכסאות.

אלינור: זה תמיד נופל בין הכיסאות. כי אנשים…תראי, ההגיון אומר שמי שצריך לטפל בזה זו מחלקת השיווק, אבל מחלקת השיווק עמוסה עד מעל הראש וגם הם לא תמיד נוקטים בגישה של ניהול קהילות אפילו כלפי חוץ, אז מה להם ופנימה לארגון.

טליה: כן, יותר HR הייתי חושבת.

אלינור: משאבי אנוש עושים את זה אם בכלל מהכיוון של גיוס. אנחנו מחפשים עכשיו מועמד, בואו תעזרו לנו לגייס ואם תצליחו להביא לנו מועמד שיגוייס תקבלו 2000 ש”ח בונוס, כמו שאמרת. עוד פעם, זה דברים קטנים, נקודתיים, זה לשים פלסטר. אבל אפשר לעשות מזה חתיכת, אפשר להניע לפעולה ארגון שלם.

טליה: יפה זה..

אלינור: וכל מה שצרך זה שינוי גישה!

טליה: אז הנה זה רעיון שעלה ואולי ארגונים ישכילו לעשות ולשנות  …

אלינור: אני יכולה לספר לך שאנחנו כבר היום עובדים עם שני ארגונים גדולים במשק, אנחנו לא נחשוף את שמם, הם לא מעוניינים בזה, אבל אנחנו כבר היום עובדים עם שני ארגונים גדולים במשק שרוצים לעשות את זה. אז אנחנו מתחילים לעשות את זה. יש תוכניות לבניית קהילה פנים ארגונית ואם זה יצליח אני מניחה שזה גם ייצא החוצה.

טליה: לגמרי! וזה מרגש לראות את השינויים האלה כי זה שינויים שבסוף חברות יראו ויאמצו ויהיה פה איזה שינוי כוללני. אלינור, אנחנו כמעט בסיום, הזמן עובר מהר.

אלינור: כן כשנהנים הזמן עובר מאוד מהר.

טליה: אז יש לי את שאלת הסיום, מוכנה?

אלינור: כן… ואם אני אגיד לא?

טליה: עדיין תקבלי אותה…

אלינור: אז שאלי…

על שבטים וניהול קהילות, או אם יכולת להקים כל קהילה שבעולם – מה היא הייתה?

טליה: זה הולך ככה: אם היית יכולה להקים מחר קהילה, ללא מגבלת תקציב וזמן, איזו קהילה זו הייתה?

אלינור: וואו… אוקיי השתיקה שלי לא נובעת מזה שאני לא יודעת, השתיקה שלי נובעת מזה ..

טליה: שיש לך מלא…

אלינור: כן אבל… יש לי חלום… חלום נאיבי במובן מסוים, כי זה קצת אוטופי, אבל תמיד רציתי, באמת באמת מה שרציתי זה להקים קהילה שהיא לגמרי אופליין, אבל מן הסתם היא צריכה להיות גם אונליין לפחות בערוצים מסוימים. רציתי להתחיל מלקחת שטח גדול איפשהו בעולם, בטבע ולהקים עליו סוג של חווה הייתי קוראת לזה, שבעצם תהווה בית לאנשים ואני משתמשת במילה אנשים בכוונה כי זה בלי מגבלת גיל, זאת אומרת זה יכול להיות ילדים, זה יכול להיות מבוגרים, שאין להם בית, שאין להם משפחה, שחושבים שהם לא מצאו את עצמם בחיים ושהם יכולים לבוא לשם, לחיות שם, לעבוד שם, להיות אוטרכיים, כלומר לפרנס ולהחזיר חזרה לקהילה וליצור לה מקורות הכנסה מתוך פעילות..לא יודעת…חשבתי במקור הרעיון היה לעשות מזה מסעדה ובית הארחה.

טליה: כזה לבשל…

אלינור: אבל שמגדלים את האוכל במקום וגם מבשלים במקום וכולם עובדים ותורמים. בעצם לחזור למה שנקרא שבט. אבל לעשות את זה גדול.

טליה: מעניין, כי זה בדיוק לחזור לפעם הזה, ל…

אלינור: שבט

טליה: לקהילה הראשונית הראשונית.

אלינור: זה בדיוק זה. ותמיד היה לי חלום כזה וזה בא ממקום בכלל חינוכי, ממקום שבו אני חושבת שהכלים הטכנולוגיים שעומדים לרשותינו מצד אחד מחברים המון אנשים ומצד שני גורמים לניכור ומהמקום שבו אני בתור בוגרת יחסים בינלאומיים ומדעי המדינה, חושבת שהגיע הזמן את מדינת הלאום לבטל. זה נשמע …

טליה: טאאדאאאם…

אלינור: כן…אבל די. לא צריך גבולות יותר, במיוחד לא היום. אז אפילו היה לזה שם. קראו לזה Education Beyond Borders כי זה בא ממקום חינוכי, אבל זה ממש חלום שהיה, הייתה תוכנית. אז אם את היום אומרת לי שאת שמה לי…שאין בעית תקציב, אין  שום מגבלה בעולם, יש הכל…אז כן אני חוזרת לזה. אני רוצה שבט.

טליה: וואו. מדהים. זה מרגש לשמוע את זה.

אלינור: עם הרבה חתולים.

טליה: מלא חתולים.

אלינור: וכלבים, ושפנים ופרות וחמורים וכל מה שאפשר שיהיה שם.

טליה: מדהים.

אלינור: ואנשים שמדברים הרבה שפות. מכל העולם.

טליה: ואז גם תהיה שם קהילת לימוד שפות..

אלינור: הם יהיו חייבים ללמוד לתקשר אז כן כולם ילמדו מכולם.

טליה: מגדל בבל.

אלינור: כן. מגדל בבל וחינוך ביתי ותקחי את הכל תשלבי את זה ביחד. שבט.

טליה: עולם חדש.

אלינור: עולם חדש! כן.

טליה: אלינור הרבה תודה שאירחת אותי כאן בחיפה.